בפני תביעת התובע-2 שהינו קטין, באמצעות התובע-1 שהינו אביו, לקבל את השכר, שלטענתו, הובטח לו על-ידי הנתבע, בגין פרסומת ותוכנית טלויזיה בה השתתף בתיווכו של הנתבע-1.
התובעים טוענים כי הנתבע הינו עוסק מורשה המנהל עסק בשם "מילק" המהווה סוכנות לדוגמנים לפרסומות, תוכניות טלוויזיה, צילומים וכד'.
לטענת התובעים הנתבע פנה אל הנתבע-2, באמצעות הפייסבוק, לאחר שראה את התמונה שלו, ואמר לו שהוא יפה והוא רוצה לייצג אותו ואז יצר איתו קשר. התובע-2 הלך להפגש עם הנתבע יחד עם אמו, ואמו דרשה מן הנתבע שיתחייב בפניה שלא יהיה שום כסף כרוך בדבר הזה. התובע-2 נשלח לאודישנים, והאודישן השני נתפס לשידור. או אז התובע-1 נכנס לתמונה, שאל את הנתבע כמה כסף יקבל התובע-2, וזה השיב, לטענתו, 2,500 $. לטענת התובעים הנתבע הבטיח חזור ושוב, כי ישלם את הכסף, אולם כאשר התובע-2 התקבל להופעה בתוכנית טלויזיה, דרש הנתבע שיחתם הסכם ייצוג.
הסכם הייצוג צורף לכתבי הטענות, ועל פניו נראה, כי מדובר בהסכם ייצוג דרקוני, הכופף את התובע-2, לסמכותו המוחלטת של הנתבע, למשך 3 השנים הבאות, תוך שמוסכם כי 35% משכרו יועבר לנתבע.
אין מחלוקת, כי בסופו של דבר הסכם הייצוג לא נחתם, אלא נחתם יפוי כוח לסוכנות עבור התובע-2, בו נרשם, כי נותני יפוי הכוח הם הורי התובע-2, ויפוי הכוח ניתן לנתבע. ביפוי הכוח נכתב כי הואיל והקטין נבחר עקב הפניתו של הסוכן להשתתף בתוכנית בישול והואיל והורי הקטין מעוניינים, כי הסוכן ייצג את הקטין מול הפקת התוכנית ומול לקוחות פוטנציאליים לשירותים בתחום התמחותו כסוכן, והואיל וטרם נחתם בין הצדדים הסכם ייצוג עקב חופשת עורך הדין של החברה, מייפים הורי הקטין את כוחו של הנתבע לחתום עבור הקטין עם חברת לוטוס הפקות (ברי כי הדבר מכוון לצורך השתתפות בתוכנית הטלויזיה גרידא) ומתחייבים כי החתימה תחייב אותם ללא תנאי וללא סייג (להלן: "
יפוי הכוח").
הנתבע מצידו טוען בכתב ההגנה, כי בין הקטין ואמו נכרת הסכם יצוג מחייב שבעל-פה, בו הסכימו כי ייחתם הסכם שבכתב בנוסף המקובל בענף לתקופת ייצוג הקטין למשך 5 שנים.
לטענת הנתבע בסמוך לאחר כריתת ההסכם, מימן הנתבע לתובע תיק צילומים, מקצועי בשווי 5,000 ש"ח והשקיע בקידום ענייניו המקצועיים של הקטין סכומים ניכרים נוספים, אולם חרף הפצרות הורי הקטין לא הגיעו לחתום על ההסכם.
לדבריו, כחודש לאחר כריתת ההסכם (בעל-פה), כמחווה של רצון טוב הופנה הקטין על ידי הנתבע למבחן בד לפרסומת, שהשכר בגינה הוא 500 ש"ח, הקטין אכן השתתף בפרסומת, והנתבע אינו חולק כי שכרו של הקטין לא שולם. כשנה לאחר מכן, הגיעה לידי הצדדים הזדמנות כי הקטין וילדה נוספת ינחו יחד תוכנית בישול בטלויזיה, לפיכך שלח הנתבע להורי הקטין את הסכם הייצוג שעליו לטענתו הורי הקטינה חתמו, אלא שהורי התובע-2 נמנעו מלחתום, אלא שלחו את יפוי הכוח שהוזכר לעיל, לטענתו בחוסר תום לב, שכן נטען שהסכם היצוג לא נחתם בשל כך שעורך הדין בחופשה. הנתבע הוסיף וטען, כי שכרו של הקטין בהתאם להסכם מתמצא בסך של 3,500 ש"ח כאשר 55% מועבר לידי הסוכנות, דהיינו נותר בידי הקטין סך של 1,575 ש"ח.
לטענת הנתבע, לאחר התוכנית נותק הקשר, הסכם הייצוג לא נחתם ולפתחו נחת מכתב מעורך דינם של התובעים, הדורש את תשלום שכרו של הקטין. למכתב זה שלח הנתבע בתשובה מכתב מעורך דין שלו, בו הוא עומד על כך שיחתם הסכם הייצוג כפי שהוסכם, או אז ישלם את שכר הקטין. הנתבע טוען עוד, כי קיזז משכרו של הקטין את הוצאותיו, ואת דמי הפרת ההסכם עם לוטוס.
הנתבע הסביר בדיון את שיטת העבודה שלו, לטענתו הוא לא גובה מאף אחד תשלום בעבור בוק, לא מחתים על חוזה עד שהוא לא מביא קבלות, ורק אחרי שהביא את התוכנית בטלויזיה ביקש להחתים אותו, לדבריו "
הוא הבטיח לי שנשב עד שעורך הדין יגיע מחו"ל ונחתום על ההסכם, והעורך דין לא הגיע והוא לא חתם על ההסכם" (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 14-13). יתירה מזו, טען הנתבע, אם הקטין כל כך נפגע מדוע הלך לעבודה השניה אם לא קיבל את כספו בעבור העבודה הראשונה?
התובעים צרפו עוד לכתב התביעה הודעה בפייסבוק ששלח הנתבע לתובע-2, ובה כותב הנתבע כדלקמן: "
הכסף ישולם לך 700 ש"ח מילה שלי מחר יום שני בין השעות אחת לחמש אחר-הצהריים יתקיים האודישן לפרסומת ברחוב כיכר הבימה 2 תל-אביב מול תיאטרון הבימה נא להגיע בלי איפור כלל ומראה נערי המלהקת לבנה חכים חשוב לציין בטופס שם הסוכנות מילק נא לאשר בבקשה ובהצלחה קובי רוקח 054-5773355".
וכן צורף תמלול של הודעות SMS שהוחלפו בין הנתבע לתובע-2, בה כותב הנתבע, כי התגובה למכתב עורך הדין תמסר אליהם הביתה. התובעים ראו במסרונים אלה איום.
דיון והכרעה
מתוך מכלול העדויות, המסמכים והראיות שהובאו בפני, עולה, כי אכן הקטין עבד השתתף בפרסומת ובתוכנית טלויזיה ולא קיבל את שכרו. עוד עולה כי הנתבע המשיך ושידל את הקטין להשתתף בפרויקטים נוספים כפי שעלה מהודעת הפייסבוק שצורפה ולא הוכחשה.
טענת הנתבע, כי קיים בין הצדדים הסכם ייצוג בעל-פה, אינה מהימנה בעיני. ראשית, הנתבע איש עסקים ממולח, מי שמציג את עצמו כסוכן שחקנים ודוגמנים והוא לבטח יודע היטב, כי הסכמים יש לערוך בכתב ולא בעל-פה; שנית, אם קיים כבר הסכם בעל-פה, מדוע מתעקש הנתבע על חתימת הסכם בכתב?; ושלישית, הרי הנתבע בעדותו סתר בדבריו את הטענה שקיים הסכם באומרו כי הצדדים היו אמורים לשבת לכשיגיע עורך הדין ולחתום על הסכם כהלכתו. משמע נוסח ההסכם אינו מקובל על הורי הקטין, ולפיכך יש צורך לדון בכך עם עו"ד.
מתוך הראיות עולה גם, כי הנתבע ידע והבין היטב כי הורי הקטין אינם מסכימים לחתום על הסכם הייצוג שהציג בפניהם, ועל כן לא ניתן לראות ביפוי הכוח משום התחייבות לחתום על הסכם היצוג. יפוי הכוח כלשונו, הוא יפוי כוח לצורך תוכנית אחת וממנו עולה, כי יש בכוונת הצדדים לחתום על הסכם ייצוג אך לא עולה, כי הנוסח בין הצדדים מוסכם שהרי אם יש הסכמה מדוע צריך לחכות שעורך הדין יחזור מחו"ל? דווקא מנוסח יפוי הכוח ברור שהדבר היחיד שהצדדים מסכימים עליו הוא שהנתבע ייצג את התובע באותה תוכנית טלויזיה ותו לאו, וכי יש בכוונת הצדדים לחתום על הסכם ייצוג שנוסחו לא הוסכם.
הלכה למעשה, כפי שעולה מן הראיות, ייצג הנתבע את הקטין ללא הסכם ייצוג. וכפי שאמר הנתבע עצמו בעדותו: "
שיטת העבודה שלי היא כזו: אני לא גובה מאף אחד תשלום על בוק, ואני לא מחתים חוזה עד שאני לא מביא קבלות. ורק אחרי שהבאתי את התוכנית לוטוס בטלויזיה ביקשתי להחתים אותו" (עמ' 3 שורות 12-11). דהיינו, הנתבע מודה בפה מלא כי אינו גובה תשלום על בוק ולא מחתים חוזה עד שמביא קבלות - ומכאן, חוזה לא נחתם ואף לא הייתה כל הסכמה בעל-פה בניגוד מוחלט לטענת הנתבע, ויתירה מזו, הנתבע שזו שיטת עבודתו לא יכול להמשיך ולטעון בנשימה אחת, כי על עבודה שנעשית טרם חתימת הסכם ייצוג הוא לא חייב לשלם.
הנתבע אף לא יכול לקזז בדיעבד את מחירו של הבוק (שכלל לא הוכח) והוצאות נוספות, שכן הנתבע אמר במו פיו, שאינו גובה כל תשלום עד לחתימת הסכם ייצוג.
גם טענת הנתבע, כי מדובר בהסכם ייצוג מקובל בענף לא הוכחה כלל, ואף טענתו כי מדובר בהסכם זהה להסכם של הילדה הנוספת שהשתתפה בתוכנית אינה מדוייקת, שעה שהתובעים צרפו לתביעתם הסכם ראשוני שנחתם עם הילדה, הסכם נסיון למשך 6 חודשים, כאשר בתום אותם 6 חודשים נחתם הסכם קבוע. עם הנתבע לא נחתם אפילו הסכם ראשוני מעין זה.